החיים המודרניים שלנו
אינם מכירים בערכו של השבט לכל אחד מבניו. המשפחה מתפזרת. הצעירים עוזבים את בתי
ההורים, מתרחקים גאוגרפית, רגשית, כלכלית. מגדלים את ילדיהם בנפרד ממשפחות המוצא
שלהם. הזקנים אינם זוכים להערכה ולכבוד. בדרך כלל כשהם כבר אינם עצמאים וזקוקים
לעזרה, הם מורחקים לבתי אבות.
ויתרנו על הצורך
ב"שבט". אנחנו חיים איש איש לעצמו ולביתו.
אבל מסתבר שאת מה
שהשבט נתן פעם לאנשים שחיו בו, אנחנו עדיין צריכים. את תחושת השייכות שלנו לקבוצה,
התחושה שאנחנו חלק ממשהו שהוא גדול יותר מכל אחד מאיתנו בנפרד, היא השורש לנו, חלק
ניכר מהכוח האישי שלנו.
כולנו צריכים את
הקבלה והאהבה הבלתי מותנית של השבט שלנו. השבט שממנו הגענו. הצורך שלנו הוא כל כך
נואש, שכאשר הוא לא מתמלא, אנחנו יכולים להגיע למצבים קשים קיצוניים.
כאשר ילד גדל, ומקבל
מהוריו וממשפחתו (מהשבט שלו) את האהבה הבלתי מותנית, את הכבוד ואת הקבלה הבסיסית
שלו כאדם, זהו העוגן שלו לאדמה. הבסיס שממנו הוא יכול להתפתח לכל הכיוונים כאדם
בוגר. לצמוח למעלה. יש לו חוסן פנימי להתמודד עם קשיים, לעוף, להתנסות. יש לו
ודאות, שלא תמיד הוא מודע לה ולערכה, שהוא לא לבד בעולם.
כאשר ילד לא מקבל את
החיזוק הזה, הוא גדל בלי עוגן. יכול להיות שהוא מרגיש שהוריו יאהבו או יקבלו אותו
רק אם יענה לציפיותיהם (אהבה מותנית), יכול להיות שהוא מרגיש שהוריו אינם אוהבים
אותו, או אינם מתיחסים אליו, או מתיחסים אליו ברשעות. ילד כזה יגדל לאדם בוגר עם
קשיים רבים. יכולות להיות לכך כל מיני תגובות. יכול להיות שאדם כזה "יעוף" גבוה
מדי, ויאבד את הקשר עם האדמה. יכול להיות שאדם כזה יהיה שורשי, מחובר כל כך חזק
לאדמה, ליומיום המוכר, שיהיה בו פחד לעוף, לפתוח את הראש למחשבות חדשות, יפחד
משינויים או מצמיחה. אדם שגדל ללא אהבה בלתי מותנית וקבלה ממשפחתו עלול לחסום בתוך
עצמו את היכולת להתחבר רגשית לאנשים, או לאבד את האמפטיה ואת החמלה לאחרים. וגם
יכול להיות בדיוק להיפך, אולי הוא יקיף את עצמו באנשים רבים כדי ללנסות להתגבר על
התחושה של הבדידות. לפעמים אדם כזה ישקיע זמן רב ואנרגיה כאדם בוגר, בנסיון לקבל את
מה שחסר לו ממשפחתו, בנסיון לרצות, לפייס, למצוא חן. בדרך כלל נסיונות אלו יביאו
תסכול, רגשי אשם, ועצב. כנראה שגם הקמת משפחה חדשה אינה באה במקום החוסר הזה של
שייכות למשפחת המוצא.
מסתבר שאנשים שאין
להם את הקבלה מהוריהם, מפתחים איזה פחד מסוים, שאפשר לקרוא לו פחד קיומי. התחושה של
"אני לבד בעולם". הפחד שאין להם על מי לסמוך, רק על עצמם. שאם הם יפלו, לא יהיה מי
שירים אותם. הפחד הזה הוא בעצם המניע המשמעותי ביותר בחייהם, אפילו אם אינם מודעים
לו.
המציאות המודרנית
מחייבת אותנו לפתרונות חדשים כדי למצוא את השלמות שלנו בתוכנו, ולוותר על החוזק
שאנחנו מקבלים מהשתייכות ל"שבט".
קודם כל אנחנו יכולים
להיות מודעים לצורך בלתי ממומש להשתייך, ולהתקבל בשבט שלנו, כמקור לבעיות ולקשיים
שיש לנו כאנשים בוגרים.
רק כשיש מודעות אפשר
להתחיל לנסות לחפש פתרונות.
אנחנו הרי לא יכולים
לשנות את הורינו. אנחנו לא יכולים לגרום להם להתחיל לאהוב אותנו ולקבל אותנו. אנחנו
לא יכולים לשנות שום דבר באף אחד אחר חוץ מעצמנו.
אם נביט היטב פנימה,
נבין שבעצם רצוננו לשנות את התיחסות הורינו אלינו, אנחנו גם לא מקבלים אותם כפי
שהם. אז איך נבקש מהם לקבל אותנו? אנחנו יכולים לנסות לוותר על הצורך הזה. להבין
שאלו הם הורינו, וכך הם ישארו. הכוח האמיתי שלנו הוא בתוכנו, ולא תלוי בקבלה או
באישור או אפילו באהבה של אף אדם אחר. רק שלנו. היכולות שלנו להתייחס לאחרים,
לאהוב, לקבל בלי ביקורת את עצמנו ואת האחרים, קיימות בתוכנו תמיד, ואנחנו יכולים
לבחור אם לנצל אותן. החוסן להתמודד עם קשיים, להחליט וליישם החלטות, להתגבר על
הפחדים ולוותר עליהם כשאין בהם תועלת, היכולת לפתוח את הלב, להתחבר לאחרים, להעניק
למשפחה שאנחנו הקמנו קבלה ואהבה לא מותנית, כל אלו יכולות שקיימות בתוכנו, בכולנו,
כל הזמן.
החיים בשבט של פעם,
שנתנו את היתרונות לכל אחד מהפרטים, היו מתאימים לתקופה שבה אדם מחוץ לשבט, לא יכול
לשרוד. היום אנחנו במציאות שלא מחייבת את הקשר לשבט המוצא לצורך השרדות. המציאות
המודרנית מאפשרת לנו לגלות את כל הכוחות שיש בתוכנו, מאפשרת לנו להבין שאנחנו בעצם
אף פעם לא לבד! העולם כולו הוא השבט שלנו! אנחנו כולנו שייכים. מי שמבין את זה,
שואב את חוסנו מכל מפגש עם אנשים, מכל שיחה, החלפת דעות ורעיונות, מכל חיוך וחיבוק,
מהקשר והאהבה לילדיו, מעבודתו, מיצירתו, מטיולים ונופים, מכל מה שהעולם סביבנו
והעולם שבתוכנו מציעים לנו.
אם נוכל לראות את זה,
נוכל גם לקבל את הורינו כמו שהם. בלי לפתח ציפיות מהם שישתנו. נוכל לכבד את הדרך
שהם בחרו בה, ואת היכולות שלהם. נוכל להעריך ולהודות על מה שהם כן עשו בשבילנו
כילדים. אז נשנה את ההתיחסות שלנו אליהם, ומן הסתם, גם ההתיחסות שלהם אלינו תושפע
מכך.
זו בדרך כלל דרכה של אהבה, כשאדם יכול להרגיש אותה
כלפי עצמו וכלפי אחרים, היא מגיעה אליו בחזרה.
באהבה,
עופרה ניבון
לקבלת תחזית
