מודעות
מודעות הינו
תאור מצב, מצב בו אדם או קבוצה של בני אדם מודעת למצב או למציאות כלשהי. מודעות
הינה גם ערות, כלומר להיות ער למצב או למציאות. אך המילה "ער" מתארת מצב הכרתי,
כלומר מצב בו אדם או קבוצה של בני אדם מצויים במצב של ערות והכרה. ההפך ממצב של
ערות הוא כמובן מצב של תרדמה או חוסר הכרה. חוסר הכרה לא במובן הרפואי של המילה
אלא במובן המציאותי של המילה, כלומר אדם שמצוי בחוסר הכרה הוא אדם אשר אינו מחובר
למציאות.
על משקל זה ניתן
לומר כי באופן הגיוני רובנו מצויים במצב הכרתי ובערות מלאה, כלומר כאשר איננו
ישנים אנחנו ערים. אך האם זה מעיד על מצב של ערות? האם זה מעיד על מצב של מודעות?
ובכן, לרוע
המזל, אין זה כך. מרבית בני האדם חיים את חייהם במצב של תרדמה ברמות שונות, החל
מתרדמה מוחלטת ועד לתרדמה קלה. חוסר הכרה הוא מצב בו איננו מכירים במציאות או
במצבים בהם אנו מצויים מאחר ואיננו מכירים בעובדות ובחוקים הבסיסיים של בריאה זו
שאנחנו חלק ממנה.
מודעות הינו מצב
בו אדם מבין ואחראי לכל אשר מתרחש בחייו בכל רגע ורגע מתוך הבנה מלאה של אותם
חוקים והגדרות שעליהם מושתתת בריאה זו ואנו כחלק ממנה.
בריאה – בורא
שאלת קיומו של
בורא, ובעקבות זאת שאלת זהותו של הבורא, הינם שאלות אשר מעסיקות אותנו – בני האדם
– לא מעט. התשובות לשאלות אלו רבות ומגוונות בערך כמו שלל גווני קשת הצבעים, החל
משלילה מוחלטת של מציאות בורא ועד לאמונה עיוורת בכח עליון.
ראוי, אם כן לעשות
מעט סדר בנושא זה:-
יש וראוי להבין
שמציאות של בורא אינה מהווה שאלה, שכן קיומה של הבריאה הינה עובדה קיימת, פיזית
ומוחשית – אנו חיים אותה ומתקיימים בה – מאחר וכך הרי שאם יש בריאה יש גם בורא!
כפי שברור שמציאותו
של בניין מעידה על מציאותו של בנאי, וכפי שמציאות של לחם מעידה על מציאות של
אופה, כך גם מציאות של בריאה מעידה על מציאותו של בורא.
שאלת זהותו של
הבורא אינה מהווה עניין לעצם קיומה והתנהלותה של הבריאה בדיוק כמו שזהותו של
הבנאי אינו מהווה עניין לעצם קיומו ותיפקודו של הבניין.
אולם ראוי להבין כי
"דמות הבניין כדמות הבנאי, שכן הוא הפועל, הוא הצורה והוא התכלית", כלומר דמות
הבריאה היא כדמות הבורא כי הוא הבורא, הוא הצורה והוא התכלית.
הבנה זו תקל במעט
להבין ולהשיב על שאלת הזהות הכל כך מטרידה של הבורא. אך אם חשבתם שזה יהפוך את
העניין לפשוט, הרי שטעות בידכם! משום שהבנה פשוטה זו תפתח פתח לראיה רחבה ומורכבת
הרבה יותר;
הבנה זו, בראיית
הצומח שונה בתכלית מראיה זו בראיית החי ובודאי שונה בתכלית מראיית הדומם ובתכלית
השינוי מראיית האדם. כלומר לכל אחד מהרבדים הר"מ ראיית בריאה שונה – דמות בריאה
שונה – ועל כן דמות בורא שונה.
חוקי יקום
ובריאה
ברור ומובן לכל אחד
מאיתנו כי לכל תהליך, זה או אחר, יש חוקיות ברורה. ברור ומובן כי לכל תהליך יצור
/ יצירה / בניה יש חוקיות מוגדרת ומדוייקת, ולמרות זאת אנו מתקשים להבין כי
לבריאה הזו שבה אנו חיים ואשר אנו חלק בלתי נפרד ממנה יש חוקיות.
לא יעלה על דעתו של
אף בנאי לבנות בניין באופן אקראי, לא יעלה בדעתו של אף מהנדס לבנות גשר על דרך
המקרה, לא יהיה מצב בו מכונית תצא מפס היצור ללא תוכניות יצור מפורטות. אז למה
אנחנו ממשיכים להתעקש שהיקום הזה מתנהל על דרך של מקריות ואקראיות? מדוע איננו
מבינים שהיקום (קיום) שלנו מבוסס על חוקיות מוגדרת ומדוייקת?
תשובה מדוייקת על
שאלות אלו מצוייה בתהליך האבולוציוני של בני האדם, ובעיקר בחלק הנוגע לדתות
ואמונות. אך מעבר לכך יש במציאות הזו נוחות מסויימת, נוחות המאפשרת לנו – בני
האדם – לברוח מאחריות ולברוח מהתמודדות.
היכולת הזו לברוח
מאחריות ולברוח מהתמודדות, היכולת לחיות במציאות אשלייתית של מקריות ואקראיות, אף
היא הינה מעוגנת בחוק בריאתי – החוק השורשי והבסיסי ביותר של בריאה זו, חופש
הבחירה.
זה בדיוק היופי
והנעלה שבחוקי היקום, החופש להכיר בהם או להתעלם מהם.
וראו איזה פלא,
למרות היופי והנעלה הזה, גם את זה הפכנו למשהו אחר, קראנו לזה "שכר ועונש".
שכר ועונש –
תוצאה
יש מעט חוסר
בהירות, בעיני לפחות, לגבי העניין של "שכר ועונש, יש כאן סתירה מסויימת. הרי אנו
חיים את חיינו במציאות של מקריות ואקראיות, אז כיצד ומי ומייצר את אותו שכר או
עונש. כיצד מקריות / מזל / גורל / צרוף מקרים יכול להיות מתורגם לשכר או לעונש?
אם אין המציאות
מקרית ואקראית אלא מציאות אשר יש לנו אחריות עליה אז על אחת כמה וכמה מהיכן עניין
השכר והעונש?
שוב, מאותו מקום של
בריחה מאחריות ובריחה מהתמודדות, "שכר ועונש" משחרר אותנו מהתמודדות בראיה הנכונה
– מעשה ותוצאה!
תוצאה
ראוי להבין
ולהפנים באופן חד משמעי שכל מהלך חיי האדם מורכב מבחירות שהוא עושה בכל דבר
ועניין ובכל רגע נתון. מובן מאליו לכל בר דעת כי מעשים מניבים תוצאות כאלו או
אחרות. ההבנה כי כל דבר מתקיים מתוך בחירה תביא את ההבנה כי התוצאה אינה עניין של
שכר ועונש אלא נוסחה פשוטה של "מעשה = תוצאה"
היכולת להתחיל להבין כי "מעשה = תוצאה" הינה
ההתחלה של ההבנה של המושג "אחריות".
באהבה רבה,
רובי