לרוח אין חובות
ומשקעים. אין לה ציפיות ואכזבות שנגזרות באופן טבעי מהקודמים.
אין לה חוקים ומטרות,
אין לה רצונות ומאוויים.
לחומר – יש ויש.
החומר הוא מה שמשנה את מצב רוחנו המאושר באופן טבעי, כילדים קטנים, למצב רוח ירוד,
כבד, טובעני, אובדני ונטול חיים.
כשהרוח מנסה לעוף
ולפרוש כנפיים, החומר מייד קושר לה משקולות של דאגה, פחד, חוסר בטחון ואכזבות עבר
שיוכיחו כל זאת לרגליה השבריריות.
אין פלא, אם כך שהרוח
שוכחת לעוף, היא קשורה כל כך חזק לחומר שהיא שוכחת שיש לה קיום עצמאי משלה ואין היא
זקוקה לשלשלאות שברגליה, למעשה, מבחינתה אין הם קיימים באמת וכשהיא מבינה זאת, היא
יכולה פשוט להשתחרר ולעוף..
החומר מפחד, שוקע,
מתחשבן, סופר, מחפש תמורה, הוכחות גשמיות, הכרה והערכה.
החומר זה כשאתה מודאג
מחשבון הבנק שלך. זה יועיל לדאוג? לא. אבל אתה בכל זאת עושה זאת, כי אם לא תדאג,
תיחשב לחסר אחריות...
החומר זה כשאתה בטוח
שלא תצליח לרכוש את כל אותם דברים ששכנעת את עצמך שאתה צריך – האם אתה באמת זקוק
לכל כך הרבה דברים כדי להיות מאושר?
הרוח אינה מוגבלת
במגבלות החומר. אין לה גוף ולכן אינה סובלת ממכאובים, מחלות ורגשות.
הרוח הינה אהבה טהורה
ובלתי ניתנת לעיכור.
כשהחומר פוגש את הרוח
אנחנו מתאכזבים, כי ציפינו.
אנחנו נבהלים, כי
אולי מאווינו לא ימומשו.
אנחנו מפחדים שאולי
לא נצליח.
לרוח אין "אולי" ואין
"לא".
הרוח היא "תמיד"
ו"כן".
הרוח היא זו שנמצאת
מאחורי היצירות הגדולות במוזיקה ובאומנות.
היא זו שנמצאת מאחורי
הלילות הקסומים שיוצא לנו להעביר אחד בחברת השני ואנו לא שוכחים אותם לעולם.
הרוח נמצאת מאחורי
הספרים והסרטים הגדולים, מאחורי הרעיונות שמבזיקים ובעקבותם חיוך גדול נמרח על
הפנים.
הרוח זה כשאתה סתם
מחייך בלי סיבה, למרות ואולי בגלל שאתה קיים כאן ועכשיו ונאלץ להתמודד
עם השיעורים והמבחנים
בתלת מימד.
החומר זה כשאתה שוכח
איך לעוף בדיוק באמצע השמיים, ומסתכל למטה ומתחיל לפחד.
מתחיל לדאוג שמא
תתרסק ואף אחד לא יוכל לעזור לך.
הרוח היא זו שמזכירה
לך איך לעוף ולנסוק אל על, משאירה את האדמה הרחק מאחור.
רצונות ותוכניות הן
דבר חשוב.
לרצות את הטוב ביותר
עבור עצמך זוהי זכות ולא חובה.
לחיות בשפע זו הברירה
הטבעית.
לנשום נשימה מלאה
ומתוך רווחה זה הרוח.
לנשום נשימות מקוטעות
וקצרות ללא תשומת לב זה החומר שאפילו מונע מאיתנו לנשום כראוי.
רובנו איננו מנצלים
את ריאותינו כראוי. איננו נושמים כפי שיכולנו.
לחיות בדאגה ומתוך
מחסור זה עיוות, זו אינה המציאות, אלא אשלייה מאוד חזקה.
נשאלת השאלה, מדוע
לחיות באושר ומתוך איזון קשה לנו כל כך ומצריך התמקדות וריכוז?
מדוע אנו נוטים כל כך
בקלות ליפול לסבך הפחדים, הרצונות, התככים, העצב, והחרדות?
כי שכחנו את מהות
הרוח.
שכחנו איך לעוף.
עכשיו עלינו להתאמץ
כדי להיזכר ולא להרפות גם כשזה מצליח.
זו זכותנו הטבעית
והמולדת מתוקף היותנו בני אדם.
הטלת הספק שבאה ברגע
זה היא החומר. תניח לו.
זה כל כך פשוט שזה
נראה מסובך.
אז כל מה שנותר זה
לנשום עמוק ולהתחיל -
תרגול נעים!
סיבל
מאסה.
לקבלת תחזית
