על אגו ,מידת הצניעות ומידת הענווה
/
יהודה בכר
כל דבר הוא יחסי לסטנדרט שקובעים אותו כמדד
היחסיות.
גם אגו שאיננו מנופח יכול להחשב מנופח אם הסטנדרט הוא נמוך.
נכון הדבר. קביעת המדד היא קשה ביותר, והיא נבחנת מאדם לאדם באופן פרטני.
בעבר היתה התייחסות שונה לנושא.
מידת הצניעות והענווה היתה מדד לריסון עצמי. לדוגמא: אמרו על רבי עקיבא שהיה
צנוע.
וכשאדם היה נחבא אל הכלים ראו בכך מעלה גבוהה ואף ציינו זאת כשמנו את תכונותיו.
רבנים ואנשי רוח בתקופות שונות ראו בצניעות דרך חיים. מורי הדור ראו עצמם יועצים
ולא קבלו שכר על כך והתפרנסו מעבודתם כנגרים, חקלאים וכו..
מתוך מאמרו של בועז שביט - על האגו:
http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/articles.asp?id=197&art_id=23
"באו
נחזור רגע לעצמינו. ניזכר בכל הדברים בנו שאנו רוצים לשנות: תכונות, נטיות,
התנהגויות, דברים שהיינו רוצים מהם יותר ודברים שהיינו רוצים מהם פחות. אם אני
אדיש לכל זה, אני נידון לסטגנציה ולאטימות הלב. אם אני שואף כל הזמן לשינוי, אני
מנציח את האגו את המצב הקיים. אם אני אומר שקיבלתי את עצמי, שאין אגו, אני מתדלק
את האגו. אם אני אומר שבכלל לא ברור לי על מה כל המהומה, אני מכחיש ומתנתק מעצמי.
אם אני נסחף אחרי הרגשות, אני אבוד. אם אני סוגר אותם, אני נחנק. אם אני רוצה
להשתנות, אני תקוע. אם אני לא רוצה להשתנות, אני תקוע. ואם לרגע אחד אני הכל
ביחד; רוצה ולא רוצה, עם האגו ובלעדיו, מאמין ומיואש, חי ומת, תקוע ומשתנה, אוהב
ושונא; אם לרגע אחד אני לא ב-או או אלא ב-גם וגם, מה קורה אז?...."
קשה לי שלא להסכים עם הדברים.
אז במקום לדבר על אגו, אולי הנושא צריך להיות: הצניעות והענווה שכל כך חסר
במקומותינו?
אין דבר כזה ריסון האגו. באגו לא משחקים. לא מגדילים ולא מקטינים. האגו שם כי יש
לו תפקיד מכריע בהיותנו בני אדם. אצל יצורים אחרים אין אגו.
אין דרך לטפל באגו באופן ישיר כיוון שהאגו ("אני"
ביונית) משמעו: הזהות הרוחנית והפיסית של האדם.
כדי לדעת מי אני, יש צורך של "קבלה עצמית" כפי שאני. לכן לדעתי, דיון באגו לא
צריך לכלול טיפול ישיר באגו: היינו להקטין או להגדיל...
כל פעולה כזו תהיה בעלת משמעות קריטית ואף טראומטית כיוון שהאגו הוא יסוד ומהות
האדם ובלעדיו איננו.
אדם טוב או אדם רע זה פשטני ולא אומר כלום.
הדיון באדם משמעותו דיון במהות קיומו והדברים שבא ללמוד כאן
בגילגול הנוכחי והאגו הוא אחד הכלים לשם כך.
ענווה היא משהו פנימי שאדם מסגל לעצמו תוך כדי
למידה ליצירת הרמוניה בין בני האדם. זוהי התוספת הרצויה לו. מעין תחושה
פנימית שבאה לבטא את העקרון שנאמר בכל יום של "רק להיום אכבד את הורי מורי ומכרי
וכל יצור חי". הפרופורציות שאני נותן במערכת ההרמונית הזו לאני, יחסית להורי מורי
מכרי וכל יצור חי, היא שקובעת את יסוד הענווה שבי. האם אני רואה את הדברים מלמעלה
(לא בהתנשאות חס וחלילה )בראית הדברים כפי שהם. כאילו אני נמצא על הר גבוה ומביט
על הדברים מלמעלה מבלי לשפוט ומבלי לראות את הפרטים הקטנים המרכיבים את השלם,
ומשלים עם קיומם בראיה פנורמית של הבנת מערכת היחסים כמרקם.
לדוגמא במכשיר שיש לכוון אותו או לכייל אותו, יש
כפתור או לחצן
fine-tuning.
הכוונון העדין באדם מתבצע באמצעות מידת הענווה והצניעות.
תהליך זה נובע מתוך התהליך של אהבת עצמי ואהבת האחר. שגם באהבה זו אנו פוגשים את
עצמי כחלק ממשהו גדול יותר. אני ואחרים יוצרים
יחד את השלם את ה"האחד". כולנו אחד וב"ואהבת
לרעך כמוך", אתה פשוט חוזר לאהבת עצמך.רעך הוא ההתחברות
לעצמך במושג הגדול יותר של ה"אחד".
באמצעות מידת הצניעות ומידת הענווה שבי , מתוך
החלטה ברורה אני מעניק פרופורציות למערכות יחסים שלי עם הסביבה שלי. החלטה זו
מקרינה ממני והחוצה את מהותי. ברור שצניעות וענווה באים מתוך בחירה ברורה שלי,
שנובעת מ"מי ומה אני" - ומה הדרמה שאני בא להציג בעולם הזה. מעין "דע את עצמך"
כפי שאומרת הנביאה בסרט "מטריקס".
בסרט מטריקס
ניו (הדמות הראשית בסרט) עומד בפני החלטה לבחור בגלולה
האדומה או בגלולה הכחולה. אחת מהן תשאיר אותו במצבו הנוכחי ללא התפתחות, בעולם
וירטואלי, והשניה תביא אותו לראות את האמת על העולם בו הוא חי ותסיר את
המסיכה הוירטואלית שלו. במה יבחר? בחירתו לראות את העולם האמתי
נובעת ממהותו, מהאגו שלו.
ההתפתחות הרוחנית שעוברת עליו לאחר מכן מביאה
אותו להכיר ולהבין את עצמו (קבלה עצמית) והוא מתוודע לכשרונות ויכולות שלא ידע
שהוא מסוגל להם, כגון התכנון והביצוע של התוכנית להצלת מורפיוס מנהיג המורדים.
כאן מתבטא ענין מרכזי במערכות היחסים בין בני אדם: "ואהבת לרעך כמוך" ו-"רק להיום
אכבד את הורי מורי ומכרי וכל יצור חי" שהם המניע והמוביל להצלת האנושות בסרט
ובחיים.
אדם מאוהב יודע שהוא מאוהב וכל הדרמה שלו נובעת
מכך. אדם שמידת הענווה היא נר לרגליו פועל מתוך המודעות שלו לכך וגם הדרמה שלו
נובעת מכך. אלה הם חיינו "דע את עצמך".
הדרמה שלנו נובעת ממי שאנחנו ומי שאנו יודעים שאנחנו.
לכל מילה יש כוח ולמידת הענווה כוח אדיר המתבטא בהפנמה ומודעות והשלכת הדברים על
מערכות היחסים בין בני אדם.
יהודה בכר,
y_bahar@netvision.net.il
http://www.yeladudim.co.il
לקבלת תחזית
