בואו נהיה כנים עם עצמנו – לכולנו יש אובססיות כאלה
ואחרות והן נחלקות למספר סוגים עיקריים : יש כאלה שלא ממש מזיקות כמו כסיסת
ציפורניים אינטנסיבית וצפייה מסיבית בטלויזיה, תוך התמכרות למספר רב של סדרות
וטלנובלות. יש כאלה שממש מסוכנות כגון אובססיה לגבי מישהו או מישהי שאנו בטוחים
שאין לנו זכות קיום בלעדיהם ולהם אין זכות קיום בלעדינו, האובססיות האלה מאוד
קיצוניות ויכולות להוביל לטירוף או חלילה לדברים מסוכנים מזה.
אובססיה להרעבה עצמית קיצונית, כך שכשאותה בחורה
אנורקטית מביטה בעצמה במראה, אנו נראה גל של עצמות עם עור צפוד מתוח מעליו ועיניים
שקועות ועצובות ואילו היא תראה הר אדם שמן שהמשמנים נוטפים ממנה ומרפדים אותה מכל
עבר.
אך אתם יכולים להירגע אלה לא רוב האובססיות. הרוב
המוחץ של האובססיות הן האובססיות הערמומיות, אלה שכל כל נטמעו באישיות שלנו עד שאנו
ממש בטוחים שהאובססיה היא חלק מהמהות שלנו, סלע קיומנו. אנו הרבה פעמים אפילו לא
מודעים לכך שהן אובססיות, הן "כאילו" מכניסות עניין וסדר יום בחיים שלנו ונראה לנו
מאוד מוזר שאחרים חושבים שאנו מגזימים.
במשפחה מורחבת זו כלולות האובססיות לסדר ונקיון
היסטריים, אובססיה לגבי המראה שלנו, דיאטה אובססיבית שמעסיקה כל ביס שאנו לוקחים
מהאוכל, כך שאנו בעצם אף פעם לא מרוצים מעצמנו . קניות אובססיביות ובזבוזים גדולים
שמכניסים את חשבון הבנק שלנו למצוקה קשה ומריצים את מנהל הבנק לספר הטלפונים כדי
להודיע לנו "שיש חריגה ואיך אנחנו מתכוונים לכסות את המינוס"?!
כל אחד מוזמן להוסיף לרשימה את האובססיה שלו כאן .
האובססיה שלי היא_______________. ואני אומרת שהכל עניין של מינון. גם לי יש
אובססיות כאלה ואחרות אך אני משתדלת להיות מודעת לקיומן ולהחזיק שומר במשרה חלקית
שיפקח עליהן ויבדוק אותן מדי פעם כדי שלא ישמינו מנחת וישתלטו עלי.
שמתי לב שרק אנו בעצמנו יוצרים את אותן תפלצות ענק
אובססיביות, שמטרתן ליצור "הסחת דעת" כדי שלא נתמודד עם עצמנו. קל יותר להיכנע
לאובססיה מאשר להתמודד איתה ובכך בעצם להתמודד עם עצמנו, להתמודד עם אותם חלקים בהם
אנו נפגשים עם מי שאנו מנסים לברוח מהם – אנו עצמנו.
באותם חלקים אנו מוצפים בחוסר אהבה עצמית, חוסר
בטחון, רגשי נחיתות, תחושות בוז עצמיים, פחד שאנו דחויים, מכוערים, לא חכמים, ועוד
כהנה וכהנה צרות אחרות.
כדי לברוח מעצמנו אנו למעשה יוצרים באופן לא מודע
תחליף או עיסוק שאנו צריכים להשתעבד לו יומם ולילה. מנסים לרצות את אותה מפלצת
מכוערת שאנו יצרנו, מתוך תחושה שהנה עוד מעט נגיע אל המנוחה והנחלה.
"אני רק אקנה קולקציה חדשה של בגדים ואז בטוח
שארגיש יותר טוב עם עצמי".
"רק אחרי שארכוש את הסלון האופנתי הזה ארגיש שאני
ממש שווה", רק אחרי שאחליף את המכונית שלי למודל יותר חדש ארגיש יותר מרוצה מעצמי,
חוץ מזה שאין כמו ריח של חדש". וכל ה"להיות מרוצה מעצמי" הולך ומתרחק. אנו מציבים
לעצמנו רף גבוה יותר שם נמצא האושר, כך אנו חושבים וכשאנו מגיעים לשם אנו מגלים
שאחרי שבוע של התלהבות אנו נשארים בפנים עם אותה אומללות מפחידה והדבר היחידי
שהשתנה הוא גודל המינוס בבנק שלנו שתפח בעוד כמה אלפי שקלים וכדי לפצות את עצמנו
אנו פוצחים המסע קניות מחודש. יותר קל להתמודד לפעמים עם המינוס בבנק, להרגיש רע
בגללו, לבכות שאין לנו כסף, לקחת הלוואות וכו'... מאשר להתמודד עם אותו חלק בפנים
שמהווה את שורש הבעיה. אנו נטפלים לסימפטום ומנסים להאחז בו במקום להתמודד עם המהות
של הבעיה כי זה מאוד מפחיד. מפחיד לפגוש את עצמנו. מפחיד אותנו להודות שהחיים שלנו
דפוקים ואומללים ובעצם לא היינו רוצים לחיות כך.
אתאר לכם משפטים נוספים שבוודאי הנשים שבכם יזדהו
איתם יותר. "רק אשטוף את כל הבית ואעשה ספונג'ה ואז אוכל לשבת בשקט עם כוס קפה
ולהנות". "רק אנקה את האבק מעל המקרר, אבשל ארוחת צהריים, אתלה 3 מכונות כביסה,
אגהץ, אבריק את המסילות של החלונות ואנקש את כל העשבים השוטים בגינה ועוד אספיק
להתקלח, לעשות פן ואז ארגיש נהדר. ארגיש שהספקתי את כל מה שרציתי". ה א מ נ ם ?!
הרי גם אם נסיים "הכל" תמיד יהיה עוד חלון להבריק... נכון שזה מוכר? כשאני כותבת את
זה אני לא יכולה שלא לצחוק כי עם יד על הלב גם אני קצת כזאת, אבל עם בקרה והרבה
עבודה עצמית.
כששואלים אדם אובססיבי למה הוא מתנהג כך מתחילה סוג
של "תרצת נפוצה": "אמא שלי היתה כזאת וזה עבר אלי", "אין ברירה ראית איך הבית שלי
מטונף" אומרת זו שהבית שלה מסנוור מנקיון, "אני לא עובדת ואני חייבת להצדיק את זה
שאני בבית", "אני לא עומדת בפיתוי של הקניות, אין מה לעשות זו מחלה". ועוד הרבה
תירוצים מאוד יצירתיים.
בסופו של דבר האובססיות האלו גוזלות את הכסף שלנו,
הזמן שלנו, ומייבשות את היכולת שלנו לראות מעבר ויש מעבר כל כך הרבה שפשוט אי אפשר
להאמין. אם רק תתנו לעצמכם את החופש להכיר קצת את עצמכם, לקבל את זה שאתם לא
מושלמים ושיש בכם את אותם חלקים חלשים, עצובים, פגיעים וכועסים. אתם תגלו שאת האדם
שאותו אתם רואים כל בוקר במראה אתם לא ממש מכירים.
כשהעזתי (וזה לא היה קל) לפגוש את עצמי בדיוק
בחלקים החלשים שלי, החלקים של חוסר הבטחון, של הפחד איך אני נתפסת בעיני הסביבה,
החלקים של ההערכה העצמית הנמוכה והחלקים של הקושי, הבנתי שבעצם אלו רק חלקים
ממני, הם לא ממלאים את כל האישיות שלי והחלקים האלו הם בדיוק מה שהופך אותי לאנושית
כל כך. כשלמדתי לחיות בשלום עם הצדדים החלשים שלי קרה דבר מדהים... החיבור בין
הצדדים החלשים לחזקים יצר עוצמה כזאת שאי אפשר היה לעמוד בפניה. היכולת לקבל את
עצמי איך שאני, למרות כל הדפיקויות, הפכה אותי למה שאני היום והעלתה אותי סוף סוף
על המסלול הנכון בשבילי. גיליתי שבפנים איפה ששם שוכנת ציפור הנפש שלי מסתתרת דווקא
איזו צילה שבכלל לא הכרתי, צילה שכל כך פחדתי מפניה שעשיתי כל שביכולתי כדי לשמור
ממנה מרחק. צילה שדווקא היה לי מאוד נעים להכיר. התחלנו לפתח דיאלוג אחת עם השניה
ומאז אנו לא נפרדות לרגע, כמו חברות טובות שנפגשו פתאום אחרי כל כך הרבה זמן.
אני מאחלת לכם לגלות את מי שאתם בפנים. אל תחששו
ואל תפחדו, דווקא ההליכה אל הלא נודע אל המקום המפחיד לכאורה שם טמון הכאב, הקושי
והפחד, שם ורק שם טמונים העוצמה והכח האמיתיים.
שום דבר לא יוכל לכם ואתם לא תזדקקו יותר לאובססיות
כדי לברוח מעצמכם, מאחר שלא תרצו יותר לברוח מעצמכם. לא תצטרכו לטוס לחו"ל כדי
לטייל, תגלו שהטיול האמיתי והמעניין ביותר נמצא בנשמה שלכם פנימה.
אני מברכת אתכם ומאחלת לכם מסע נעים לגילוי העצמי
שלכם ואם בדרך תפטרו מכמה אובססיות – אשריכם!!!
באהבת אין קץ,
צילה שנהר
לקבלת תחזית
