יקיריי, מלאכי הזוהר הזהוב מבקשים שאתייחס למה
שקורה היום בתקשורת, בתרבות שלנו.. לפניכם הרהורים ומחשבות על השתקפותנו בראי
הטלוויזיה.. המאמר נועד לגרות את המחשבה ולעודד תהליכי צמיחה אישית.
מוגש באהבה
הרשו לי כמה מילים על עבודת אלילים, אנרגיות,
ו...דרכים להשפיע ולסחוף דעת קהל.
האירועים בזמנים האלה מצביעים כי "המלך הוא
עירום".
זוכרים את אלו שמעצבים את המדיניות במדינה וגם
בעולמנו?
זוכרים את אלו שמרכזים בידיהם ממון אגדי שמגיע
ברובו המכריע מכיסינו ומיועד למטרות מסוימות מאוד?
שרים, אנשי ציבור, ראשי ממשלות, וגם... פקידים
שתחת ידיהם עוברים מיליוני דולרים?
אנו תולים עיניים מעריצות בפיגורות האלה ומבקשים
כי יושיעו אותנו. יפתרו את הבעיות הכלכליות, ייצרו מקומות עבודה, ימציאו תרופות
למחלות קשות, ישיבו שבויים הביתה מארצות אויב... ומה לא..
אנו מעניקים להם את כוחנו, מסכימים שיהיו אחראים
בשמנו, מייפים את כוחם להיות אבותינו..
אותם אנשים עצמם נתפסים "על חם" בקלקלתם; הממון
משכר אותם והופך אותם לשתלטניים, כוחניים, חסרי לב.. הם שכחו שנבחרו על ידינו
להביא ריפוי ותיקון.. להביא רפורמות, לחלק באופן הוגן..
אנחנו קוראים בעיתונות, רואים ומקשיבים לרדיו
ולטלוויזיה; מה אנו עושים? מי נוקט פעולה? האם אכפת לנו באמת שמשרתי ציבור נוהגים
בסיאוב?
מי מביניהם בא מאהבה? מי באמת שליח שמבקש להיכנס
לתהליך אמיתי שמביא הבראה? מי ישר, נקי כפיים ונוהג בכספי הציבור למטרות שלשמם
נועדו?
למי אנו רוצים להאמין? מה איננו מעונינים לדעת?
מה מאלץ אותנו להתבונן באמת?
כדאי לתת את הדעת לשאלות אלו ולשאול שאלות נוקבות
נוספות.. מה יביא שינוי? מי יביא שינוי? מה בכוח כל אחד ואחת מאתנו לעשות כדי
להסיט את הגלגל מהמסלול החולה הזה? האם איכפת לנו? אולי איננו מעונינים לדעת
יותר מדי? אולי אנו מפחדים לקחת אחריות על מה שקורה לנו? אולי אין לנו חשק להיות
בתוך תהליך שכרוך בתקופת מעבר לא כל כך נוחה?
אולי אנו אוחזים חזק בסיר הבשר האישי שלנו?
אולי אנו סוגרים את הלב לסבל ולחוסר של האחר כי
מצוקתו מפחידה אותנו כל כך, עד שאיננו מוכנים לדעת אותה ולהתמודד כדי לעשות משהו?
נדמה כי זה הכיוון אליו נושבת הרוח. כמובן שישנם
אנשים אחרים שעושים כל מה שבכוחם למען הבראה..
כעת נתבונן לרגע בתקשורת. בתוכניות הטלוויזיה
למשל.. בבידור שמאכילים אותנו .. במה שיוצר את המסה הקריטית המחשבתית, את התרבות
שלנו. במה שאמור אולי גם לפתוח את הלב??
עבודת אלילים. המלך הוא עירום.
"קחי אותי שרון". אנשים אלמונים, אנונימיים, חסרי
ייחוד- משחקים משחק מול עיניים צופיות. אנשים שמגיעים מבתים משותפים (כנראה)
בישראל, אנשים שלומדים או עובדים כמונו..
אנשים שאין להם מה להציע כדי לרומם את התדר, לתת
השראה, לפתוח את הלב. הם מוכנים לחיות ולהחיות אשליה מול עיני הציבור עבור
מכונית, עבור מתנה מפתה.. כן וגם להתפרסם. להפוך לפיגורות נערצות.. דוגמנים, מנחי
תוכניות לילדים ועוד.. האם נבחרו לזה בגלל כשרונם??...
הם מציגים תסריט, מולבשים בבגדי אופנה, מבלים
בוילה יוקרתית, אוכלים במסעדות נחשבות, מצולמים מהזוויות הנכונות, המחמיאות. הם
מבקשים שנאמין כי ההצגה אמיתית וכי החיים יכולים להיות כאלה, כמו האשליה שהם
מוכרים.
אין בנייה של מערכת יחסים, אין אינטימיות, אין
אמת, אין חיים, אין כבוד.
כך אנו מחנכים את עצמנו בלי להרגיש..
עבודת אלילים והיסטריה..
"כוכב נולד". חבורת נוער חביבה.. חבריה, בנים
ובנות מתחרים ביניהם מי יבחר לסינדרלה של הזמן הזה.
שוב, הצגה ואשליה, העיתונות נוקטת עמדה. מצדדת
בזה ולא בזו.. מרכלת על אלו ומפנקת את זו..
עקבתי אחרי הנבחנים החביבים. הרבה רעש ומהומה
וגם... שעמום ותפלות.
אולי זה הגיל שלי... הדור הצעיר מתחבר מאוד
לסגנון... מכור לאשליה.. למשחקי הכוח..
חי דרך מישהי או מישהו את חוויית ההצלחה
האשלייתית.
והרי הנבחר יצטרך להוכיח את עצמו לאורך זמן.. מה
יקרה לנבחר אחרי תוכניות הטלוויזיה? אחרי המופעים? אחרי שהדיסק, ה-
DVD
וקלטת הוידיאו יימכרו? מה יקרה כשיקום תוך כמה חודשים "מלך" חדש? איזו הכשרה
והכוונה יקבלו המוכשרים באמת? מי יתמיד ויתמודד? מי בא מאהבה? מי בא לשאוב כוח
מההמונים?
שימו לב יקיריי, מה ממלא ומרומם אתכם, מה מרוקן
את המצברים שלכם.. האם מישהו עם מקרופון בתחרות של צווחות (כך קרה במופע החי
בחיפה של חביבֵי "כוכב נולד") מוציא אנשים מאיזון וגורם להם לנהות אחריו?
נזכרתי בהיטלר ששִׁלהב המונים שהלכו אחריו באש
ובמים בלי להפעיל מחשבה עצמאית. לאיש הייתה במה, מקרופון והוא צווח... והוא
צווח... הוא שלהב... והוא הסית... הוא היה כוכב, מלך כוחני שמלהיט יצרים.
לא יכולתי להימנע מלהיזכר ולהשוות. קבוצת אנשים
צעירים מאוד עמדה על הבמה, חלקם מוכשרים ובעלי יכולת קולית.. אך הם עמדו וצווחו
והתחרו ביניהם מי צורח חזק יותר. הם עשו הכל כדי להלהיט ולשלהב יצרים.. והקהל
הצעיר השתלהב.. הכתיר מלכים.. נפרשו פוסטרים עם כתובות כמו:...
XXX
אני רוצה שתעשה לי ילד... הקהל הצעיר בתמימותו רק רצה לתת כוחו
למלך חדש שיהיה חזק ורווי שכרון, ספוג באנרגיות הלהט של הרגע..
הסדרנים הגברתנים במופע הזה היו מעטים מדי וחסרי
אונים מול המון צורח וגועש.. אחרים שבחרו לשבת ובקשו בכל זאת ליהנות ולהקשיב לא
הצליחו במיוחד להיות חלק מהמתרחש.
הצעירים החביבים עם מקרופון בידם וקהל משולהב
מולם הוכתרו למלכי הרגע על ידי המון משולהב..
ואיך יתמודדו הצעירים עם ההמשך? מי יתפרסם? מה
יעשו אלה שישקעו בשכחה, שִׁכחתם של אותם משולהבים שיבגדו ויכתירו בעוד רגע אליל
חדש?...
חסרה יד מכוונת, חסרה הכנה, הכוונה לאלילים
הצעירים (היה רצוי שילמדו ויעברו דרך עם המתת שקבלו) וחסרה גם יד מכוונת לתרבות
בכלל ולתרבות של התנהגותנו כקהל. שכחנו לחשוב מחשבה עצמאית ולהקשיב ללב ולאמת גם
כשיוצאים לבילוי.. תוך כדי הבילוי..
כן, ישנן הופעות שהאמן פותח את לב המאזינים כי
לבו פתוח והוא מחובר לתכנים שהוא מעביר ומרגש באמת.. ישנם אנשים בקהל שבהתרגשותם
קמים ועומדים עם נרות ליד הבמה. אבל התדר הכללי מתרומם. הלבבות נפתחים ומי שבוחר
להיות חלק מכל זה- נהנה.
חומר להרהורים..
כתבה: אליסולריה אל בהשראת מלאכי הזוהר הזהוב
-





במה חופשית מאת אליסולריה
אל:
מאמר: זרקור על ביטול הקרמה
אימרות
על אהבה
נלחמים על תודעתכם
עוד על ביטול
הקרמה
על
שינוי השם
אודות
אליסולריה אל
חזרה לדף
במה חופשית ראשי
לראש הדף