מזה זמן מה רוצה אני לשמש "פה" לעוברים אשר חפצים להדריך את הורייהם לגבי
צרכייהם
בזמן שהותם ברחם,
בתהליך הלידה וגם לאחר מכן. ספר
מעניין בשם: "תינוקות זוכרים לידה" שופך אור מעניין על נושא מודעותם של הרכים
הנולדים. ילדים זוכרים את לידתם, מספרים עליה ומסבירים כיצד רצו, למשל, לתקשר עם
הרופא, שיעשה כך ולא אחרת.... אבל איש לא שמע. מכיוון ששומעת אני את קולותיהם,
רציתי לעזור ולסייע ולתווך בינם לבין הורייהם אבל התמהמתי.... בשבוע שעבר נתבקשתי
לכתוב אגדה עבור אשה הרה, הנמצאת כעת בחודשים המתקדמים של הריונה.
הנני מביאה את הסיפור כלשונו.
פעם
אחת, בימים שוצפים וקוצפים, גועשים ומוטרפים, בהם הארץ שקקה רוחות בלתי-מרוסנות
הן מצד איתני הטבע והן בקרב בני האדם - ישבה אשה אחת, עטויה בגלימה לבנה, תינוק
מתהווה בבטנה - דוממת, שלווה, רגועה ובלתי מוטרדת לחלוטין - בלב הסערה.
מנגנונים מורכבים מבוססי היררכיה קרסו והתנפצו בזה אחר זה. גורדי
שחקים שבו אל גובה האדמה. הרעב פשה ברחובות והביזה חגגה ואילו אותה אשה, נעמה
שמה, ספונה בחצרה, לרגלי העץ אותו כל כך אהבה - ישבה לה, ידיה מונחות על בטנה,
עיניה מביטות לתוך תוכה ואוזנייה כרויות. לא לסערה המשתוללת בחוץ קשובה היתה אלא
לחיים המתרחשים בתוכה. לקולו של בנה, נשמה יוצאת דופן
בעתיקותה
נתונים
היו רחשיי ליבה. לקולו של מנהיג,
היודע דרכו של עולם
ומנהגיו;
לקולו של נביא אשר
חווה מני קדם חולשותיהם של בני אדם ואשר הגיע, שוב, בפעם המי-יודע-כמה, מתוך מקום
של סבלנות, חמלה וכבוד - להדריכם.
"אל תיראי" - חזר ונשמע הקול העולה משיפולי בטנה התופחת - "אל
תראי. דבר לא יפגע בך.
אינך
זקוקה כעת למזון מלבד זה אשר אגרת. מספיק הוא לבניית תאי גופי המתפתחים כמו גם
לקיומך. בלידתך אותי, נפרדת את מחלק בתוכך אשר הזדהה לחלוטין עם צווי החברה.
תנועתה הנצחית של המטוטלת,
הנעה בין קולות החברה המצקצקות תדיר בראשך לבין קולה של
נשמתך, המתבטאת באמצעותי - נוטה יותר ויותר לעברי. למורה באתי להיות לך ולבני
משפחתך ולבני אדם באשר הם אלא שהחשוב מכל הוא ש-את
תקשיבי לי ותבטאי את קולי ברמה מכיוון שדעי לך, לא לחינם עוסקת את ביחסי
הורים-ילדים. ילדים, כבר משלב העוברות - הם נושאי המסרים מן הרוח
המדוייקים והמזוככים ביותר. נשמתם עדיין מחוברת וקרובה למקורות אחרים וטרם נפלו
לעיוורון.
השם המתאים ביותר לנשמתי הוא:
נדב,
מכיוון שמגיע אני לעולם מלא בנדיבות וחמלה וחפץ אני ללמדך גם נדיבות לב כלפי
עצמך. בשמי זה, אותו מבקש אני - מצויה ה-נ היוצרת בינך וביני קשר כפול
ומכופל וגם הצרוף בן-ד, בן-דוד אנוכי, תזכורת - הן לזהותי המינית הברורה והן
למורשתי היהודית.
בטוח
לי עד מאוד בבטנך החמימה והמסוככת ואזדקק,
למגע גוף, אולי מעט
יותר מן הרגיל - על מנת ליצור הקשר בין הגוף לנפש, על מנת לחוש בנדיבותך הרכה,
ברכותך, ביופייך - מזון וקרקע לפעילותי".
ישבה
והקשיבה ולא שעתה לקול ההמון השועט. אף אבן שנשלכה לא פגעה בה. זכוכיות מתנפצות,
בתים מתמוטטים -
הכל חלף הרחק מעל לראשה. ישבה כשחיוך
רך וקורן נסוך על פניה ולכשיצא בנה הנדיב אל אויר העולם, שם, מתחת לאותו עץ רענן
- פסק העולם מלכת ונעצרו כל ממלכותיו
- מגדול עד קטן, מהולכי
על 4 לבעלי כנף,
מן הכוכבים עד לבני האדם
-
על מנת לאמר לו במקהלה הרמונית של
קולות שנתמזגו להם יחדיו -
ברוך הבא
נדב המנודב,
ברוכה הגעתך
וברוכה עוד יותר שהייתך.
פקחה
עיניה ונפגשו בעיניו ונמלאה באושר רב.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
מתוך סיפור האגדה בקעה בקשתו של העובר אל אמו-
להתכוונן אל נשמתו ולהבינה ואף לקראו
בשם המתאים ביותר למשימתו בגלגול הזה.
שומעת אני את הקולות ומבקשת להעבירם,,,,
שרית
למבקשים לעצמם או ליקיריהם סיפור אגדה אישי – התקשרו בבקשה לשרית,
052-621736
או במייל:
hoya@hotmail.co.il
הסיפור
מלווה בהדרכה שלי, לגבי אופן העבודה הראשוני עם רבדיו.
-
אגדות מאת שרית סלאי-קדוש:
אנה והעצים
קולות מן הרחם
האגדה על
נסיכת המים
אודות שרית סלאי-קדוש
חזרה לדף
במה חופשית
לקבלת תחזית
