חיה חייתה, בארץ רחוקה, מלאת אגמים וימים - נסיכה יפהפיה, עדינה וצחה - אשר לא
יכלה לסבול מים.
משרתייה היו רוחצים אותה בחלב, טובלים מטליות נעימות למגע
בבשמים, משתמשים בתרכיזים צבעוניים בעלי ריחות עזים ומוזרים, הכל - על מנת לנסות
ולהסוות את עובדת היותם נוזלים. את הנוזלי והמיימי שנאה הנסיכה עד מאוד, פחדה
מהתנועה הרכה עליה לא יכולה הייתה לשלוט. היתה זו תופעה יוצאת דופן ומאוד לא
מקובלת בזמנו, כי הרי בנוסף להתעסקות המיותרת ולזמן המבוזבז סביב ענין רחצתה -
הראיתם אי-פעם נסיכה מלוכלכת? השמעתם על נסיכה שאיננה נקיה?
לא יכלה הנסיכה להתגאות בארצה המוקפת ימים והמלאה בנהרות,
נחלים, אגמים ומפלים. לא יכלה לארח את אורחי נסיכות ליכטי הקטנה דווקא במקומות
המופלאים בהם נתברכה. לא יכלה להשתכשך ולהתרחץ עם אחיה ועם בני משפחתה. מבודדת
הייתה בפחדה הכה מוזר, למרות רצון סביבתה האוהבת להוות לה תמיכה.
כמובן, שמלך הוא תמיד איש עשיר ורב אמצעים ויכול הוא להסתייע
במיטב המומחים. וכך - מכל ארצות תבל זימן המלך לארצו את מיטב הקוסמים, מלחשי
הלחשים, רוקחי הצמחים והתמיסות - אך לשווא.
כשנתבקשה הנסיכה לטבול את ציפורן כף רגלה העדינה באמבטיה או
בבריכה - על מנת לראות ולהיווכח ש.... אכן נרפאה - הייתה מחווירה, רועדת בכל גופה
וכמה פעמים לא עמד לה כוחה ובפני כל קהל הצופים המקווים - קרסה והתעלפה.
החליט המלך לוותר, להניח לילדתו הכאובה. "זוהי מחלה ככל המחלות,
בני הממלכה יודעים זאת, מי הארץ אינם נעלבים ולוקחים זאת אישית וזהו.... עלי
להשלים עם המציאות."
חלפו השנים. הנסיכה בגרה והנה היא כבר בת 20, הגיע הזמן להינשא
וכבר רבו מאוד המחזרים. אך זה – 'כף ידו רטובה' וזה – 'אגלי זיעה נוטפים ממצחו',
הלה אינו מתאים כי כך וההוא, בשל ההייפך – בקיצור –דחתה הנסיכה את כולם מעל פניה,
שלחה לדרכם את העקשנים והמתמידים ביותר. 'לא אנשא לעולם' - הכריזה באוזני אביה
האוהב - 'כולם דביקים ומגעילים, מגעם גורם לי לבחילה - לא ולא, זה לא בשבילי!!!!'
האב הנואש היה חסר אונים. בינו לבינו הבין, שכשם שבתו מפחדת
ממים, כך מפחדת היא גם מגברים. גבר בריא, מלא הוא בזרע רב עוצמה ולא רק בזיעה
ותהה כיצד מסתדרת בתו האהובה עם עובדת היותה אשה ועם קילוחי דמה החודשיים...
מעולם לא ההין לדבר עימה על כך, על ענייניה הכה כמוסים – אך תהה
בכאב רב מדוע מפחדת ילדתו מ-נוזל, אחת מתופעות הטבע המופלאות ביותר....
דעך המלך אל תוך עצבונו ועימו קמלה הנסיכה. חושך ירד על פני
נסיכות ליכטי: צחוקי התושבים, שאהבו אהבה כה עזה את מלכם הקשיש – פסקו. שקיקי
הדמעות יבשו אף הם –
כל הבעה רגשית נכחדה.
בוקר אחד, נעורו אנשי ליכטי משנתם, הביטו זה בזה באי-שקט עד
שהבחינו בסיבה לחוסר מנוחתם.
ארצם יבשה ממים.
לא עוד אגמים, לא עוד נחלים, הכל יבש! הכל חרב! הארץ הפכה
צהובה, כארץ מדבר אפריקאית: ללא ירוק, ללא כחול, נסיכות ליכטי הפכה לצחיחה כלבבות
האנשים.
פקחה את עיניה הנסיכה ע', הביטה בארצה המצומקת וכאב חד פילח את
ליבה. לא יכלה לשלוט בו, בכאב על אדמת ארצה שנתייבשה מאוצרותיה, שמתרוקנת מטובה –
והחלה לבכות ולבכות ולבכות.
בכתה יום, בכתה שבוע, בכתה חודש שלם וקצת – בכי ללא שליטה, בכי
ללא מעצורים. אט אט נדבקו בבכיה גם אביה, בני משפחתה וקרוביה, אט אט נדבקה בבכי
הממלכה כולה – ממלכת בכי ללא הפסקה.
וראה זה פלא וודאי מנחשת את, ע', את המשכו של הסיפור!
לפתע בצבצו עלים ירוקים על ענפיהם של העצים שכמו נעורו לחיים.
פרחים כחולים ואדומים וורודים הפגינו את שפעתם בשמחה. חוריה החלולים של האדמה
נתמלאו במים שקופים, טהורים ונקיים ורחש מי הנחלים סיפק רקע נעים לאוזן ולציפורים
ששוב פצחו בשיחה.
רגע לפני שנסתיימו כל מאגרייה של ליכטי, הנסיכות הקטנה –
נסתיימה הבצורת, (הרגשית והפיזית) ותושביה יצאו לרחובות, שרים ורוקדים באקסטזה של
שמחה. להפתעת הכל, מטרי גשם החלו לרדת במטחים קצובים וחגיגיים – השמיים אף הם
הצטרפו למסיבה. אנשים חיבקו זה את זה כשעינייהם זולגות דמעות אושר ופיהם פעור
לרווחה.
מי הגשם, מי הנחלים, מי הדמעות ומי השמחה – הנסיכה עינת שלא
ידעה מנוח מרב אושרה שעלה על גדותיו, קפצה אל תוך אגמה הראשי של הנסיכות, עירומה
כביום היוולדה, צוהלת כתינוקת שזה עתה גילתה את חלב אימה – חשה כה ערה, כה מלאת
חיים – גופה רוטט בזרמים אותם טרם פגשה בתוכה.
וכמו בכל אגדה שמכבדת את עצמה – כמובן
שגם הנסיך הגיע, אם כי דווקא לא דביק ומזיע. את טקס נישואיהם ערכו בצלילה, מתחת
לפני המים. החוגגים, בכסות מינימאלית לגופם, השתכשכו באגם הגדול והמכיל להנאתם,
כשהמלצרים עמוסים בקבוקי ויסקי, שמפניה ומים צלולים לרוויה – שייטו בו בסירות
המלך, על מנת לפנק ולמלא את גרון המוזמנים.
שרית
למבקשים לעצמם או ליקיריהם סיפור אגדה אישי – התקשרו בבקשה לשרית:
052-621736
או במייל:
hoya@hotmail.co.il
הסיפור
מלווה בהדרכה שלי, לגבי אופן העבודה הראשוני עם רבדיו.
-
אגדות מאת שרית סלאי-קדוש:
אנה והעצים
קולות מן הרחם
האגדה על נסיכת המים
אודות שרית סלאי-קדוש
חזרה לדף
במה חופשית
לקבלת תחזית
