סיפורה של נצחיה
/ יעל תורג'מן
היה הייתה נשמה קטנה-
נקודת אור לבנה- ששמה נצחיה. נצחיה גרה בעולם הנשמות- זהו מקום מיוחד במינו אשר
כולם שם הם ניצוצות אור זוהרות בכל צבעי הקשת.
נצחיה אהבה לטייל
בעולמה, אך הכי אהבה לטייל בעולם האדם. היא הייתה יורדת אל אזור כדור הארץ ומביטה
באנשים החיים שם. רואה נשים עם סלים נכנסות לחנויות וממלאות אותם בדברים טובים,
רואה ילדים עם תיקים על הגב הולכים לבית הספר ואחר כך חוזרים ממנו, הייתה מטיילת
בריחוף בשוק ורואה דוכנים עם ירקות ופירות נאים לעין. היא נהגה גם להיכנס אל בתיהם.
היא לא הייתה צריכה להיכנס דרך הדלת, היא עברה בקלות דרך הקירות. היא הביטה בכל
מעשיהם שנראו לה מוזרים. היא ראתה למשל, שהם אוכלים והיא הרי מעולם לא אכלה. היא
ראתה אותם ישנים והיא הרי מעולם לא ישנה. ובכל זאת, בלילה היא הייתה לוחשת להם לילה
טוב, אך הם לא יכלו לשמוע אותה וגם לא לראות אותה. לגבי בני האדם, נצחיה תמיד
הייתה, בלתי נראית.
פעם אחת ריחפה לה
נצחיה בגן השעשועים של בני האדם. היא ראתה שם ילדים משחקים, גולשים במגלשה,
מתנדנדים בנדנדות ובונים ארמונות בארגז החול. ליד גן השעשועים היה בור שמישהו כנראה
חפר ולא כיסה אותו בחזרה. אחת הילדות הראתה לחברתה כיצד היא הולכת לאחור. היא הלכה
והתקרבה אט אט אל הבור. נצחיה דאגה מאוד, אם הילדה תמשיך ללכת היא תיפול לבור. היא
התקרבה אליה וצעקה: "היזהרי, יש שם בור". אך הילדה המשיכה ללכת. נצחיה צעקה שוב:
"עצרי, יש שם בור", אך כל צעקותיה לא עזרו והילדה המשיכה ולבסוף נפלה לבור. למזלה
של הילדה לא קרה לה כלום, היא רק נשרטה וחברתה עזרה לה לצאת משם.
נצחיה הלכה מיד אל
אלוהים ושאלה אותו: "מדוע בני האדם אינם שומעים אותי? אני רוצה לדבר איתם והם לא
עונים?". ענה לה אלוהים: "בני האדם אינם מסוגלים לשמוע אותך, יש להם אוזניים
שנועדו לשמוע אחד את השני וצלילים שקשורים לעולם שלהם. הדרך שאנו מדברים בינינו זרה
להם. הם איבדו את צורת התקשורת הזאת בעודם תינוקות".
"אני רוצה להיות בן
אדם", אמרה לפתע נצחיה, "אני רוצה לעבור את אותם חוויות שהם עוברים, להרגיש את מה
שהם מרגישים, ללמוד את מה שהם לומדים". "בסדר", אמר אלוהים, "אך עליך לדעת דבר מה.
בהיותך אדם, את לא תזכרי את עצמך, לא תדעי שאת נשמה. יהיה לך גוף כמו לבני האדם, את
תראי את גופך ותחשבי שזה מה שאת, רק גוף. את לא תדעי שבתוך גופך מסתתרת נשמה. הגוף
שלך יהיה פגיע ורגיש ותחושי כאבים שאת לא חשה אותם כאן". "אני לא יודעת מה זה
כאבים ואני רוצה לחוש אותם", אמרה נצחיה. "אני מוכנה לעבור את המסע הזה וללמוד ממנו
כמה שיותר".
"עוד משהו עלי להגיד
לך", אמר אלוהים, "בתום המסע יגיע זמנך להיפרד מהחיים בתור אדם ולחזור להיות נצחיה.
למצב הזה קוראים מוות. בני האדם מאוד פוחדים מהמוות וגם את עשויה לפחוד". "אני
מוכנה לחוות גם את המצב הזה שנקרא מוות" אמרה נצחיה בהחלטיות. "בסדר, אם כך הכיני
עצמך אל המסע".
אלוהים ביקש מסם
(שהוא נשמה מדריכה) שידריך את נצחיה ושילמד אותה את כל הדברים שעליה לדעת לגבי
החיים הבאים שלה.
נצחיה שמה לב שהמדריך
שלה הוא נקודת אור כחולה והיא, הרי הייתה לבנה. "למה אתה כחול?" שאלה. סם הסביר לה:
"כאשר הנשמה צוברת הרבה ידע, הצבע שלה משתנה לכחול". "גם הצבע שלי ישתנה לכחול?".
"יתכן". אמר סם. אחר כך הם ישבו ותכננו אלו דברים נצחיה תצטרך לעבור בכדור הארץ; את
מי היא תפגוש, מי יהיו החברים שלה, עם מי היא תתחתן ועוד בחירות שהיא צריכה לעשות.
נצחיה התרגשה מאוד.
היא החליטה ללכת לראות תינוקות, כי בקרוב גם היא תהיה תינוקת. המקום הטוב ביותר
לראות תינוקות הוא בבית החולים שם הם נולדים. היא חדרה אל חדר התינוקות, דרך הקיר,
כמובן, וראתה שם הרבה תינוקות שוכבים בתוך עריסה ועטופים בבגדים. היא דיברה אליהם
והם, נראה שהם מבינים אותה. הם הביטו בה בעיניים מנצנצות ושלחו אליה ברכה אילמת.
"שיהיה לכם בהצלחה", אמרה נצחיה, ונפרדה מהם.
הגיע זמנה של נצחיה
להתחיל במסע. היא ביקשה להיפרד מהמדריך שלה, סם. כאשר באה להיפרד ממנו, הוא אמר לה
שאין צורך, כי הוא ילווה אותה גם בחיים החדשים. היא אמנם לא תדע על קיומו, אך הוא
ישגיח עליה, כפי שלכל אדם ישנו מדריך שמשגיח עליו.
"רגע", אמר לה סם, לא
בחרת לך עדיין הורים להיוולד אצלם". ואכן, נצחיה בחרה לה זוג הורים מבני האדם, ואלה
היו דפנה וחגי. דפנה וחגי, שני בני אדם מכדור הארץ, הכירו אחד את השני בזמן
הלימודים באוניברסיטה. הם היו חברים במשך שנתיים ואז החליטו להתחתן, ולאחר שזוג
מתחתן, הם בדרך כלל רוצים להביא ילדים.
ברגע שדפנה נכנסה
להריון, נצחיה הייתה שם. היא הייתה בתוך הרחם של דפנה ועזרה לתינוק לגדול. התינוק
הצמיח ראש, ידיים ורגליים. תשעה חודשים עבדה שם נצחיה ובסופם היא הצליחה ללבוש צורה
של תינוק אדם. היה לה נעים וחמים בתוך הרחם אך בכל זאת החליטה שהגיע הזמן לצאת.
דפנה הודיעה לבעלה שיש לה צירי לידה. הם נסעו לבית החולים ולאחר כמה שעות נולדה להם
תינוקת יפיפייה. הם החליטו לקרוא לה טלי.
נצחיה/טלי שכבה
בעריסה בחדר התינוקות של בית החולים, הביטה למעלה ואמרה לאלוהים: "תודה שאפשרת לי
להגיע אל עולם בני האדם", ואז הרגישה כאב לא נעים בבטן. היא צעקה למדריך שלה: "עזור
לי!". "יש לך עכשיו גוף", שמעה את סם דובר אל תוך ראשה, "השתמשי בו". טלי פתחה את
פיה והחלה לבכות. מיד ניגשו אליה בני אדם ונתנו לה לאכול. ואז הבינה טלי שיש לה קול
כמו לבני אדם, למרות שעדיין אינה יודעת כיצד לדבר כמוהם ושהם שומעים אותה. זה מילא
אותה אושר.
הוריה לקחו אותה אל
ביתם, ושם ראתה מראות נהדרים עם המון צבעים ושמעה קולות משונים, וכל הדברים האלה
עניינו אותה. היא דיברה מידי פעם עם המדריך שלה וזכרה שהיא נצחיה, אך ככל שהייתה
עסוקה בללמוד את העולם החדש, ככה היא שכחה יותר ויותר את העולם הקודם שלה. הוריה
קראו לה טלי כל הזמן, והיא הבינה שזה השם שלה. הדברים שהם אמרו לה, עוררו את
סקרנותה והיא ניסתה להבין אותם. ככל שלמדה את שפת בני האדם, ככה שכחה את שפתה
הקודמת ושכחה שהיא נצחיה.
בני האדם לימדו אותה
את החיים על כדור הארץ ואמרו לה שזה הדבר היחיד שקיים. היא האמינה להם. בתור אדם,
יכלה להרגיש רגשות שלא הכירה אותם בתור נשמה ללא גוף. הדבר הכי לא נעים לה, היה
להרגיש כאבים, והיא ניסתה להימנע מהם כמה שיותר. הוריה העניקו לה הרבה אהבה, וגם
היא אהבה אותם. האהבה היה הדבר החזק ביותר שחיבר בין טלי להוריה.
כך גדלה טלי כמו כל
הילדים שגדלים על כדור הארץ והפכה להיות כמו כולם- כמעט, כי כל אדם הוא ייחודי.
וכמו שאמר לה אלוהים, היא חשבה שיש לה רק גוף ללא נשמה ופחדה מאוד מאוד מהמוות.
טלי גדלה. למדה בבית
ספר. היו לה חברות וחברים. היו לה חיים טובים כאשר הייתה ילדה. אך ככל שגדלה החיים
שלה נעשו יותר ויותר קשים. טלי עשתה הרבה טעויות. היא אהבה רק כסף ולא עזרה למי
שהיה זקוק. כל דבר קטן היה מכעיס אותה, ואם מישהו היה מעצבן אותה היא הייתה זוכרת
לו זאת כל החיים ולא מוותרת. היא לא ידעה לסלוח. לפעמים היא אהבה רק את עצמה והייתה
מוכנה לדחוף אחרים כדי להשיג את מה שהיא רוצה. הדברים האלה גרמו לה להרבה קשיים
והיא לא הייתה מאושרת. היא התחתנה עם מי שהיא תכננה להתחתן וילדה את הילדים שבחרו
להיוולד אצלה, אך היא לא הייתה מרוצה מהחיים שלה. בתור טלי היא רצתה לעשות הרבה
דברים ולא הצליחה להגשים אותם. היו לה גם הרבה פחדים. היא פחדה שיקרה משהו לילדים
שלה, היא פחדה מכשלון, היא פחדה למות.
המדריך שלה, סם, ניסה
לעזור לה. הוא היה מדבר איתה, אך היא לא שמעה אותו. הוא ניסה לרמוז לה על ידי כך
שהיה גורם לכל מיני דברים לקרות. למשל הוא גרם לכך שתגיע אליה הביתה, באמצעות
הדואר, חוברת שהייתה מיועדת להגיע למישהו אחר. היא הגיעה אליה בטעות. ובחוברת הזו
היו הסברים איך להתגבר על הכעס כדי לעשות את החיים מאושרים יותר. אך היא לא הבינה
את הרמז וזרקה את החוברת לפח. היא שמעה לפעמים מאנשים שיש אלוהים. והיא שמעה שיש
לאדם נשמה אך זה היה רחוק ממנה. היא לא האמינה בזה.
כאשר טלי הגיעה לגיל
ארבעים, היא הייתה חולה. כל בני משפחתה היו לידה. היא אמרה להם שהיא לא רוצה למות.
גם הם לא רצו שהיא תעזוב אותם. הם חשבו שברגע שהיא תמות, היא לא תתקיים יותר וזה
הפחיד אותם, אך גוף של אדם לא יכול לחיות לנצח. ואז, היא מתה. היא יצאה מהגוף,
ריחפה כלפי מעלה וראתה את עצמה מונחת במיטה כאשר כל קרובי משפחתה עומדים לידה
ובוכים. היא גילתה להפתעתה שהיא עדיין חיה, חיה ללא גוף. היא הרגישה שלווה עצומה,
ולא היו לה בכלל כאבים. היא ניסתה לצעוק לבני משפחתה שהיא בסדר. שהיא עדיין חיה. אך
הם לא שמעו אותה.
סם, המדריך שלה, בא
לפגוש אותה. הוא לקח אותה למעלה אל עולם הנשמות. היא הייתה מאוד מבולבלת ולא זכרה
מי היא. "מה אני עושה פה?" שאלה. "את נצחיה" אמר סם. "נשמה קטנה מעולם הנשמות".
"לא, אני טלי" בכתה נצחיה. "כל בני משפחתי שם בוכים. אני צריכה לחזור אליהם". "את
לא צריכה לדאוג", הרגיע אותה סם. "את תוכלי לפגוש אותם שוב". "אבל יש עוד הרבה
דברים שלא הספקתי לעשות שם למטה", אמרה נצחיה בעצב. "גם לזה יש פיתרון", אמר סם,
"יהיו לך עוד הרבה הזדמנויות".
היא לא הכירה את עולם
הנשמות ועדיין לא זכרה מי היא. סם לקח אותה למן בית חולים שיש בעולם הנשמות. ושם
היא נחה, נרגעה, ובהדרגה היא הצליחה לזכור שהיא הייתה נצחיה שבאה בגוף וחזרה שוב
כנשמה.
לאחר שנצחיה- נקודת
האור הלבנה, התרגלה בחזרה אל עולם הנשמות, היא והמדריך שלה עשו ישיבה. הם ישבו יחד
כדי לבדוק מה נצחיה הצליחה ללמוד מהחיים שלה בכדור הארץ. סם אפילו הקרין לה כמו סרט
את החיים שעברה והיא ראתה שהיא עשתה הרבה טעויות. היא הייתה מאוד עצובה שלא הצליחה
ללמוד כמו שצריך ולעשות דברים מבלי שהכעס ישתלט עליה, מבלי שתאהב רק את עצמה, מבלי
שתפחד ועוד דברים שלא עשתה נכון. ואז הם החליטו ביחד שנצחיה צריכה להיוולד שוב
בכדור הארץ כדי לתקן את כל הטעויות שעשתה, כדי לחיות את החיים בצורה טובה יותר. סם
גם הסביר לה שיש דרך בה היא תוכל לשמוע אותו, את המדריך שלה. היא תוכל לקלוט אותו
בדרך מיוחדת גם אם אינה יכולה לשמוע את קולו דרך אוזניה.
המדריך שלה ונצחיה
התחילו לתכנן את המסע הבא שלה. הפעם הצטרפו לישיבת התכנון גם ההורים שהיו לה בכדור
הארץ, וגם בעלה ועוד אנשים שהיא פגשה בכדור הארץ והם עכשיו נשמות. "אני רוצה הפעם
להיוולד בן". אמרה נצחיה. "ואתה שהיית בעלי תהיה הפעם אחי", הוסיפה ופנתה לבעלה
לשעבר. היא בחרה הורים אחרים להיוולד להם.
כך התחילה נצחיה מסע
נוסף על כדור הארץ ולאחר מכן עוד מסע. היא עברה הרבה גלגולים בכדור הארץ. בכל פעם
היא נולדה להורים אחרים ולפעמים לאותם הורים. לפעמים היא נולדה בן ולפעמים בת ובכל
פעם היא למדה דברים אחרים. וכאשר חזרה לעולם הנשמות, היא בדקה את כל הטעויות שעשתה
ובאה שוב לכדור הארץ כדי לתקן אותם. היא הפסיקה להיות מבולבלת בעולם הנשמות, וזכרה
את עצמה.
אחרי הרבה פעמים שבהם
הגיעה, נצחיה, לכדור הארץ, היא הצליחה ללמוד גם איך לדבר עם המדריך שלה מבלי לשמוע
את קולו בשפת בני האדם. היא שמעה אותו דרך המחשבות שלה, והוא עזר לה הרבה באותם
חיים. היא כבר ידעה כל כך הרבה עד שיכלה לעזור לאנשים אחרים, ולהסביר להם שיש להם
נשמה, ושיש להם מדריך והם יכולים לדבר איתו. היא לימדה אותם לתקשר עם המדריך שלהם.
לאחר מותה, בפעם הזאת, חזרה, שוב, נצחיה אל עולם
הנשמות. היא פגשה את המדריך שלה וחיבקה אותו מרוב שמחה. הוא אמר לה: "תביטי בעצמך".
היא הביטה בעצמה וראתה שהיא כחולה. כה רבה הייתה שמחתה. היא הבינה שכעת היא נשמה
בוגרת ויכולה להדריך אחרים. היא בחרה לא לשוב יותר לכדור הארץ. היא נשארה בעולם
הנשמות כדי לעזור לנשמות אחרות ולהדריך אותם. היא הפכה למדריכה, כמו סם. נצחיה כבר
לא היתה נשמה קטנה. היא היתה נשמה בוגרת.
לקבלת תחזית
