יקיריי,
מזה שנים אני עוקבת אחרי מעקבכם
להכרה ולקבלת זכויות בתחומים שונים של החיים.
היום שוחחתי עם מישהי שכמוני,
ענייני הקהילה ואנשיה קרובים לליבה.
השיחה התפתחה סביב הידיעה כי מצעד
הגאווה הבינלאומי יתקיים בקרוב בירושלים שנבחרה על ידי הגוף המארגן לארח אותו.
מצעדי הגאווה היו נכונים מאוד לפני
עשור ויותר. הם עזרו לרבים מבני הקהילה להיחשף, לצאת מהארון, למקד את תשומת הלב
בקהילה דרך הצלילים והצבעים, ההעזה והחדשנות להביא את התקשורת וקבל הכרה.
המצעדים בארץ ובעולם חשפו את הקהילה
הזאת שעד אז נחבאה מאחורי חומות של חשש, פחד להיות דחויים, ואפילו פחד מאלימות
שנובעת מאטימות ומבורות.
עברו שנים, המצעדים כחלק מהמאמץ
להגיע למודעות עשו את שלהם. במשך השנים המצעד הפך לקרנבל משעשע אולי, צבעוני
אולי, אך הוא מביא למיקוד ולתשומת לב ציבורית את התופעות המוקצנות בקהילתכם, את
יוצאי הדופן, את האלמנט הקירקסי.
קהילת ההומואים והלסביות זקוקה
להתייחסות ולטיפול רציניים.
עליכם לצאת למאבק אמיתי למען
זכויותיכם: נושאים כמו אימוץ ילדים, למעמדכם במקומות העבודה בנושא הזוגיות שלכם,
לחופש להיות כאחד האדם! בוודאי אינכם שואפים להיות מונצחים כקהילה מתבדלת ונפרדת
ששמה את עצמה בגטו.
אתם קמים בבוקר, אוכלים, דואגים,
שמחים, עובדים, מנקים את הבית, משלמים שכר דירה וכו' כמו כל אדם בקהילה האנושית
בעולמנו המערבי.
האם המיניות שלכם כל כך מעניינת
לדעתכם? האם מה שאתם עושים בחדריכם צריך להיות
במוקד תשומת הלב? ממש לא מעניין עם
מי ומה אתם עושים ב- דלת אמותיכם, כפי שאף אחד לא מפשפש בחייהן האישיים של אימהות
חד הוריות היוצאות למאבק על זכויותיהן למשל. המיניות היא היבט אחד (חשוב!) בחיים,
אך אינה הביטוי של הכולל של חייכם.
מה שהופך אתכם לקהילה אמנם קשור
לנטייתכם המינית. זכותכם להיות מי שהנכם. עליכם לחנך את הציבור לא לעסוק
בענייניכם האישיים. הציבור צריך לראותכם כחלק מהחברה, חלק בוגר שמעוניין לשפר את
איכות חייו. הגיע הזמן להתעסק בתדמית חדשה, של בני אדם שלוקחים אחריות על חייהם.
שמוכנים להתמודד.
יש ביניכם עורכי דין, פסיכולוגים,
שפים, רופאים, מעצבי אופנה. אתם עוסקים בכל מגוון המקצועות.
אני לא חושבת שאלו מביניכם הבוחרים
למקד את תשומת הלב הציבורית בצבעוניות, בהתערטלות בחגיגת המצעד, בקירקסיות-
מייצגים באמת את רובכם.
הרוב לא מעוניין להצטייר כציבור
שממוקד בפעילות מינית כזו או אחרת. הרוב רואה עצמו כחבר בקהילה האנושית שעוברת
כולה טלטלות בזמנים האלה. הרוב היה מעדיף מאבק למען השגת הכרה ותנאים בביטוח
הלאומי, במקומות העבודה ועוד תיקוני חוק שיביאו רווחה לקהילתכם, לאלו ביניכם
שמוכנים להתמודד ביומיום שלהם ולבנות חיים טובים.
רבים היו רוצים לחנך דור חדש
לרעיונות שוויוניים ולא להתבדלות. זה ייטיב עם צעירים מבולבלים שחוששים להיות הם
עצמם וישפר מאוד את יחס החברה אליכם.
מי ייתן ויגיע היום שמצעד הגאווה
יהיה ארכאי, לא מעניין ולא רלוונטי בחברה האנושית.
הדברים נכתבים מהערכה ואהבה לרבים
רבים, (נשים וגברים) רגישים, יפים, מוכשרים, טובים.
הדברים נכתבים מתוך אמונה שכולנו
אחד. השיעור הגדול מכולם לכל אדם- להכיל ולכבד את השונה,
ללמוד למצוא את המשותף ולגלות
שאחווה היא עוצמה.
אליסולריה אל
לקבלת תחזית
